הדרך אל הבטן

איך נהייתי רקדנית בטן 

 

דרכי כרקדנית בטן, תחילתה בילדותי.

בכלל נולדתי להורים אשכנזיים ובצעירותי אימי שלחה אותי דווקא לחוג בלט. במשך שנים הלכתי לחוג

הבלט השבועי בתחושה של חוסר התאמה. הייתי ילדה די רזה, אבל תמיד הייתה לי בטן גדולה ונפוחה וסנטר כפול. כל שיעור המורה הייתה דורשת ממני להכניס את הבטן ואף פעם לא הבנתי למה הבטן הזו, שמהווה חלק בלתי נפרד ממני, מפריעה כל כך למורה שלי.

לריקודי בטן נחשפתי, בגיל שבו כבר יכולתי אני לבחור לאילו חוגים ללכת. יום אחד כאשר אחותי ואני בילינו ערב משותף בסלון, התנגנה מוזיקה מזרחית בטלוויזיה התחלנו לרקוד לנו להנאתנו ללא מודעות. בלהט השמחה החלטנו לחפש חוג ריקודי בטן אליו נרשם. יום למחרת, התעוררתי חדורת מוטיבציה, דפדפתי בדפי זהב ומצאתי מורה. לא עבר שבוע ואחותי ואני מצאנו את עצמנו בשיעור ריקודי הבטן הראשון בחיינו. בכניסה לסטודיו, היו מונחים על הספה צעיפים מרשרשים בשלל צבעים. המורה אשר ציפיתי כל כך לראות, לא נראתה כלל כמו שדמיינתי שרקדנית בטן צריכה להיראות. עורה היה בהיר וצח, שיערה היה בהיר וגופה היה רזה, ללא ספק היא לא הייתה הדמות אותה דמיינתי מהסרטים הערביים של ימי שישי.

          כבר מהצעד הראשון הופתעתי מהעוצמה החבויה בשחרור אותם איברים, שהמורה לבלט בילדותי, דרשה דווקא להכניסם פנימה. פתאום הבטן שלי יכלה לצאת החוצה להישאר שם קצת, לחקור את העולם ולחוות את השחרור שיש בחשיפתה. באותה תקופה כבר עזבתי את הבלט הקלאסי משום שריקודי הבטן מילאו אותי. בשלב מאוחר יותר, ניסיתי לשוב לרקוד בלט, אך מהר מאד הבנתי, כי ריקוד הבטן הוא המחול שבאמת מעניין ומרגש אותי. בתור רקדנית בטן יכולתי להביע את עצמי כבר מהשיעור הראשון, תנועה אחרי תנועה נוצרו מתוך חיבור אמיתי אל ריקודי הבטן.         

          סגנון נוסף שלמדתי באותה תקופה היה סלסה. החיבור לסלסה היה לי טבעי, מכיוון שבדומה לריקוד הבטן התנועה נובעת מתוך אותם מקומות. מהר מאד לאחר שהתחלתי לרקוד סלסה, המורה הזמינה אותי להופיע עם הלהקה שלה. כאשר הגעתי למדוד תלבושות לקראת המופע, נעמדתי מול המורה, מבוישת בתלבושת ברזילאית חושפנית למדי, שאליה לא הורגלתי והיא מצידה עמדה מולי ובחנה אותי. אתם יכולים לשער כמה מביך לעמוד בביקורת בלבוש שכזה. המורה הסתכלה עליי בהפתעה ואמרה "את לבנה ואין לך ישבן ברזילאי". נבוכה מגופי, במעין התגוננות אמרתי לה כי אשתזף או אשמין כדי להגדיל את ישבני. האפשרות להופיע ולשמח אנשים קסמה לי, אך מהר הבנתי שלא משנה כמה אוכל או אבלה שעות בשיזוף בחוף הים, לא אצליח לעמוד בקריטריונים הפיזיים הדרושים על מנת לרקוד בלהקת סלסה. לשמחתי, המורה לא וויתרה עלי כל כך בקלות ושאלה "את אמרת לי שאת  רקדנית בטן, נכון?" בהתרגשות הנדתי לחיוב והיא אמרה, "אוקיי, תביאי קלטת שלך מופיעה באירוע ואייחצן אותך". יצאתי מביתה נרגשת ומלאת ציפיות. אומנם עוד לא הייתה לי קלטת של הופעה, כיוון שבשלב זה עוד לא הייתי רקדנית בטן מקצועית, אך לשמחתי נזכרתי כי לחברתי נולדה אחיינית ובקרוב הבריתה, כך שמהר התקשרתי אליה ואמרתי לה כי אני מוכנה להופיע בחינם בבריתה בתנאי שאקבל קלטת וידאו.

          בפעם הראשונה בחיי התכוננתי להופעת יחיד. הלכתי לתופרת עם בדים והכנתי תלבושת נוספת, תלבושת אחת כבר הייתה לי. כמו כן, עבדתי על כמה ריקודים ובניתי מופע שלם לאירוע. מהר מאד, הקלטת, שהייתה המוטיבציה הראשונית שלי למופע, נשכחה ובמקומה מילאה אותי שימחת הידיעה, כי יש בי יכולות עצומים של יצירה. ההופעה בבריתה הייתה מעולה. למרות שבדיעבד אני יודעת כי היא הייתה עדיין חובבנית, בחיים לא אשכח אותה.    

          באותה תקופה, עבדתי כליצנית בימי הולדת. כמה ימים לאחר ההופעה בבריתה התקשרה אליי אישה ואמרה לי שהיא רוצה שאעביר יום הולדת לבנה. זיכרון ההופעה המוצלחת נסך בי אומץ ומצאתי את עצמי אומרת לה "אני כבר לא ליצנית, אני רקדנית בטן ". להפתעתי היא אמרה לי, "יופי, במקרה יש גם לבעלי יום הולדת בואי תופיעי." כך התחלתי להופיע, אט אט החלו להעביר את שמי מפה לאוזן וריקודי הבטן הפכו להיות מתחביב למקצוע. כיום אני כבר רקדנית בטן מנוסה, מופיעה באירועים מסוגים שונים, אך לא שוכחת להתרגש כל פעם, כמו בפעם הראשונה בבריתה.

          זהו סיפור דרכי אל ריקודי הבטן ולפני שאסיים, הנה המלצה לכל בחורה, שרקדנית מתחבאת בתוכה – אל תוותרי עד שתמצאי את סגנון הריקוד שיהווה לך לבית, יתאים לגופך, וימלא את נשמתך.
                                                                               
 

 

 

.

Comments